 אמריק דויטש – צילום : בת שבע זוסמן |
בטרם ניגש לסיפור האישי, מה תוכל לומר על ייחודיות השואה בהונגריה?
ההיבט הייחודי הראשון של השואה בהונגריה טמון בעובדה כי האירועים האיומים הללו התרחשו רק לקראת סוף המלחמה. אמנם הכול היה מוכן מזמן היות ובהונגריה האנטישמיות היא עתיקת יומין ומיוחדת. יהודי הונגריה זכו ליחס מועדף על פני היהודים במדינות מרכז ומזרח אירופה והיו בעלי זכויות יתר. צריך לזכור כי עם האמנציפציה ב-1867, קיבלו יהודי הונגריה כמעט את כל הזכויות של אזרחי המדינה: ביטול המגבלות על אישורי שהיה, הותר להם להחזיק קרקעות, לעסוק במקצועות חופשיים, ללמוד בבתי ספר תיכון אשר נכללו בחוק חינוך חובה ובמוסדות להשכלה גבוהה. הונגריה היוותה למעשה ממלכה אוטונומית חלקית בתוך הממלכה האוסטרו-הונגרית. בהקשר זה, מעניין להזכיר כי בגליציה שבפולין, אשר הייתה שייכת לאותה ממלכה, לא זכו היהודים להטבות אלה, וגם לא בבוהמיה, שם סבלו היהודים מעת לעת מרדיפות. כך קרה שיהודים מבוהמיה, מגליציה ומגרמניה באו להשתקע בהונגריה. היהודים אשר הגיעו מהצד המערבי של נהר הדנובה (פרסבורג) היו ברובם ממורביה ודיברו גרמנית והונגרית. אלו שהגיעו מפולין, בעיקר מגליציה, דיברו יידיש. היהודים היוו את המעמד הבינוני ההונגרי והשכילו לנצל היטב את החירויות החדשות שלהם לפיתוח כל ענפי התעשייה וכן בתחום האומנותי והתרבותי. חשיבותם בחברה ההונגרית עלתה בהרבה על זו של היהודים בגרמניה. (עיין "שלום" – ערך 41). הונגריה תפקדה כארץ פיאודלית שבה בני האצולה ובעלי הקרקעות הגדולים כמעט ולא היו בקשר עם העם הפשוט. בני המעמד הגבוה למעשה לא עבדו והעסיקו מנהלים לעסקיהם (במקרים רבים יהודים) אשר דאגו לענייניהם. אנשים אלה היו המנהלים האמיתיים של הפועלים והאיכרים. המסחר לא היה מפותח כלל. באזורים הכפריים קרה לרוב שיהודי הפעיל את החנות המרכזית של הכפר, והאיכרים אשר קנו בדרך כלל בהקפה שנאו את היהודים בגלל החובות שתפחו. במקביל, בבודפשט שלפני מלחמת העולם השניה היו כל התיאטראות, מלבד התאטרון הלאומי, בהנהלה יהודית. המוציאים לאור, הבמאים וכו' הבולטים היו יהודים. עם החלת החוקים נגד היהודים, עזבו במאים רבים את הונגריה ועברו לאמריקה, שם פתחו בקריירות מזהירות, המפורסם ביניהם הוא ג'ורג' קוקור.חשוב מאוד להבין עד כמה היו היהודים גורם מרכזי בפיתוח הכלכלה והתרבות של הונגריה. זו הייתה תופעה מדהימה.
אתה הזכרת את החוקים הראשונים נגד היהודים. ממתי הם הופעלו, ומה היה משמעותם?
לפני מלחמת העולם הראשונה, ההגבלות היחידות אשר חלו על היהודים נגעו לצבא הקבע ולמשרות הממשלתיות הבכירות. ב-1918, התמוטטה הממלכה האוסטרו-הונגרית ובא במקומה משטר המהפכה הקומוניסטית. במשטר זהשבראשו עמד בלה קון, היו פעילים יהודים רבים. קומיסרים רבים, שנואים בשל השלטת האימה על האזרחים היו יהודים. במהלך שנת 1919, גברה הפיכת נגד על המשטר הקומוניסטי. בתקופת כינון המשטר החדש ועד להתייצבותו, פקדה את היהודים תקופה אלימה, המכונה "הטרור הלבן" . במהלך אירועים אלימים אלה נהרגו כ-3,000 איש. האדמירל מיקלוס הורטי מנאג'בנה (1868-1957) אשר הנהיג את הפיכת הנגד, תפס את השלטון ב-1920 והשליט אנטישמיות ממסדית אשר אחת מהחלטותיה הראשונות הייתה הגבלת מספר הסטודנטים היהודים באוניברסיטאות. מספר הסטודנטים היהודים לא יכל היה לעלות על 6%. החלטה זו התמתנה ב-1928 אבל מעולם לא בוטלה. בני רופאים ועורכי דין הורשו ללמוד את מקצוע אבותיהם. למעשה, 60% מהרופאים ומעורכי הדין בבודפשט היו יהודים. הרוזן פל טלקי, ראש הממשלה של הונגריה בשנים 1921-1920 ואחר כך בשנים 1941-1939 ניסח בעצמו את החוקים האנטי-יהודים אשר הלכו והחמירו כאשר המטרה הייתה להרחיק בהדרגה את היהודים מהחיים הציבוריים. תחילה באוניברסיטאות, אח"כ במקצועות מסוימים ולבסוף מחיי התרבות, כפי שקרה עם עיתונות והאופרה. כתביו של פל טלקי מצביעים על השנאה העזה שלו את היהודים. הוא התאבד ב-3 באפריל 1941. למרות כל המגבלות הללו, המשיכו לפעול מספר יהודים כחברי פרלמנט וסנטורים והיה אפילו שר יהודי בממשלה.כאשר הכירו בדת היהודית, רבנים אורתודוקסים וניאולוגיים מונו כנציגי היהודים בסנט. יש לציין כי החוקים האנטי-יהודיים נחקקו ברובם בהשפעת הכנסייה. האנטישמיות הייתה חלק בלתי נפרד מאורח החיים בהונגריה ומתרבותה. חשוב מאוד להבין שאנו נוגעים כאן באחד מנקודות הליבה של השואה. זו ההוכחה לכך שמצליחים להטביע סטיגמה על אוכלוסייה מסוימת תוך הערות פשוטות כביכול כגון: "הם שונים" – זאת אומרת שהם למעשה נחותים, זאת אומרת שהם "טרף קל".לבסוף המעניין הוא שלמרות האנטישמיות הממשלתית והחוקים אשר היו בתוקף, לא רק שהקהילה היהודית השתלבה בחברה אלא שהיא הייתה בעלת תפקיד מרכזי בהתפתחותה של המדינה, הן במישור הכלכלי והן במישור התרבותי. מספר רב של בתי כנסת ובתי ספר לבנים ולבנות שגשגו, וחלקם אף הגישו את תלמידיהם לבחינות הבגרות.
הזכרת רבנים "נאולוגיים". איזו קהילה זו הייתה?
נדרשת כאן סקירה היסטורית קצרה. ב-1887, דרשה ממשלת וינה מהיהודים לערוך תקנונים אודות ייצוגם והארגון הפנימי של הקהילה. נערך כנס גדול שבו נטלו חלק נציגים מכל הקהילות היהודיות במדינה. על סדר היום היו מספר שאלות: מי יכול לשמש כחבר בקהילה, מהו תואר תקף של רב (רב אשר למד בישיבה או בסמינר לרבנים בבודפשט)? האם אפשר להכניס עוגב לבית כנסת? התברר שאין אפשרות להגיע להסכמה וכך אירע פילוג היסטורי בין הקהילה הנאולוגית לבין הקהילה האורתודוקסית, ששתיהן היו מוכרות על ידי המדינה.
אם המצב לא היה מסובך מספיק גם כך, הרי שהתווספה לשתי התנועות הללו, תנועה נוספת, אשר לא השתייכה לשתי הקהילות הקודמות, ואשר כונתה בשם "סטטוס קוו". כך שהיו קהילות בהן פעלו שלושה סוגים של בתי כנסת. הנאולוגיים לא היו יהודים ליברליים או קונסרבטיביים (במובן האמריקני של המילה), היות והם שמרו על רוב המסורות היהודיות, אבל הם היו למשל מכניסים לבתי כנסת עוגב אשר הופעל על ידי גוי. מעניין לציין כי אף על פי שהקהילות הללו התנהלו בנפרד, השחיטה הכשרה הייתה בפיקוחה של הרבנות האורתודוקסית. למרות הפילוג הזה, החיים היהודיים בהונגריה היו חיים תוססים. פעלו במדינה מוסדות רבים והיו הרבה ישיבות. יש לציין כי 25,0000 היהודים אשר חיו אז בבודפשט, היוו 25% אחוז מאוכלוסיית העיר. התפלגות זו לא הייתה יוצאת דופן, וגם מחוץ לבירה היו ערים שבהן היהודים היוו 25% עד 30% מכלל האוכלוסייה. עוד נקודה מעניינת היא העובדה כי הציונות כמעת ולא הכתה שורשים בהונגריה. יש בהקשר זה חלופת מכתבים מרתקת אשר התנהלה בין בנימין זאב הרצל, יליד בודפשט לבין מנהיגי הקהילה ההונגרית. אלה טענו כי למרות סממנים של אנטישמיות מתונה, החיים היהודים מאורגנים היטב ומתנהלים לרוב בנועם. הוא ענה להם במילים נבואיות אלה : ייתכן כי פגעי האנטישמיות יגיעו אליכם מאוחר יותר מאשר אצל אחרים, אבל הדבר יקשה עליכם עוד יותר."
כך שהיה מצב מעט פרדוכסלי. מחד הייתה אנטישמיות ממלכתית אשר ממנה נבעו חוקים נגד היהודים ואנטישמיות פעילה בקרב החברה, ומאידך היהודים, אשר חשו רגשות לאומיים עמוקים ביותר כלפי מולדתם, היו מוגנים. איך התקיימו שתי העובדות הללו זו לצד זו?
היהודים זכו להגנתו של הורטי אשר התיידד עם יהודים רבים. אפשר לסכם את תורתו ואת גישת יועציו כך: "צריך להגביל את השפעת היהודים, צריך להתכונן להחליף בהדרגה את מקומם בתעשייה ובתרבות, אבל לא צריך להשמיד אותם." ובאמת, כאשר ב-1941 התבקש הורטי על ידי הגרמנים לגרש את היהודים, הוא הסכים לגרש רק את היהודים אשר לא היו אזרחי המדינה. היות והגרמנים לא ידעו מה לעשות בהם, כי אושוויץ עוד לא הוקם כמחנה השמדה, 3,0000 יהודים נטבחו על אדמת הונגריה, בקמנץ-פדולסקי, על ידי הונגרים וגרמנים. ב-1938, תודות להשפעתו הגוברת של הימין הקיצוני ואהדתו את גרמניה הנאצית, הוצג בפרלמנט "החוק האנטי- יהודי הראשון". מטרתו של חוק זה הייתה לצמצם ל-20% את מספר היהודים במקצועות החופשיים. ב-1939 הוצג "החוק האנטי-יהודי השני" וגם הוא מטרתו הייתה לצמצם ל-6% את מספר היהודים אשר יורשו להיות פעילים בענפי הכלכלה ולהגביל את הזכויות המדיניות ל-5% מכלל היהודים. החלטה זו גרמה לבעיות חברתיות וסוציאליות רבות בקרב קהילות היהודיות. לבסוף, ב-1941 התקבל "החוק האנטי יהודי השלישי" . שעל פיו הוגדרו מיהם היהודים, בהתאם לחוקי נירמברג ונאסרו נשואי התערובת. עד למחצית 1941, האוכלוסייה היהודית בהונגריה נדחקה כמעט לחלוטין מהחיים המדיניים, הכלכליים, החברתיים והתרבותיים של המדינה. ב-1941, הונגריה חברה לציר הגרמני-איטלקי והשתלטה על שטחים מסוימים בצ'כוסלובקיה וברומניה. הצעדים הראשונים אשר ננקטו הופנו נגד היהודים ובין היתר נאסר עליהם לשרת בצבא. אבל על מנת שהחלטה זו לא תהפוך ליתרון המוענק ליהודים, הקימה הונגריה את "בריגדות העבודה" שלהן גויסו כל הגברים בגיל צבא, ביניהם אבי, אשר היה אז בן 55. החלטה זו הייתה חמורה ביותר, בעיקר לאור העובדה כי חלק מהבריגדות הללו נשלחו לאוקראינה שבה נטבחו בין 35,000 ל-40,000 יהודים (מעריכים כי בחזית המזרחית היו בערך 50,000 יהודים). כאשר הצבא ההונגרי הובס על ידי הצבא האדום, בנהר דון ב-1942, כילו החיילים ההונגרים את זעמם ביהודים וטבחו בהם. אבדה גדולה נוספת נגרמה עם הרצחם של 1,000 יהודים ע"י שוטרים הונגרים בנובי-סד ובבקשה. צריך לזכור כי אמנם הונגריה הייתה בת ברית של גרמניה, אך ממשלת הונגריה סירבה לגרש מאדמתה יהודים בעלי אזרחות הונגרית, עד לכיבוש המדינה על ידי הגרמנים ב-1944.
מה קרה ב-1944?
ב-18 במרץ 1944 הגיעו הגרמנים להונגריה. מה-15 באפריל כל יהודי המחוזות היו כבר כלואים בגטאות. עלי לציין כי היהודים אשר גויסו לבריגדות העבודה נשארו בצבא ולא גורשו. כך ניצלתי עם אחי. הזכויות הבסיסיות של היהודים וכן נכסיהם נשללו מהם במהירות הבזק (נאסר עליהם לנסוע, להחזיק במכשירי טלפון ורדיו, ולהעסיק גויים). הגירוש התחיל במאי. חשוב להבין את המהלכים השונים. הכל התחיל בריכוז בגטו, שבו הצטופפו אלפי יהודים בשכונה קרובה לבית הכנסת. אחר כך היו משכנים חלק גדול מהיהודים במפעלי לבנים. אחד המאפיינים של המבנים הללו הוא שאין בהם קירות אלא רק גגות, על מנת להקל על תהליך ייבוש הלבנים. אין צורך לציין כי בתנאים בלתי אנושיים אלה, הרגישו היהודים הקלה כאשר הגיעו הרכבות. אני באופן אישי הייתי עד לגירוש. ב-12 ביוני 1944, חזרנו מיום עבודה, מוקפים בשוטרים הונגריים ובשני חיילי אס.אס אשר הובילו אותנו לתחנת הרכבת שממנה נלקחו היהודים. התבקשנו לרוקן את הכיסים של בגדינו, להסיר את השרוולים הצבאיים אשר ענדנו ולעלות לרכבת. במקרה היה לי בכיס עותק של תעודת חסינות אשר נתן לי אבי שהיה חבר במועצת היהודית של העיר, כנציג הקהילה האורתודוקסית. התעודה הייתה חתומה בידי אוברסטורמבנדפירר בכיר מאוד. ניגשתי למפקד האס.אס אשר ניצח על הגירוש והראתי לו את התעודה. כאשר הוא ראה את החתימה שהתנוססה על המסמך, הוא עמד דום ואמר לי : " אני מצטער, איני יכול לגרש אותך". לצידו עמד מפקד כוח הג'נדרמריה ההונגרי אשר לא דיבר גרמנית. הוא שאל אותי מה קרה ושימשתי כמתורגמן לשני האישים. בינתיים אחד מחבריי ברח והודיע למפקדה ההונגרית כי מגרשים אנשי בריגדות העבודה. הקצין ההונגרי בא במהירות ברכבו למקום. הייתי נוכח בדיון אשר הסתכם כך: "מי שכבר עלה לרכבת לא יירד ממנה, אבל האחרים לא יעלו". בצורה כזו הצליח הקצין ההונגרי להציל כ-250 יהודים, אבל ראיתי ילדים וקשישים שידעתי שרובם לא יגיעו בחיים ליעד הסופי.
סיפור זה ממחיש את יעילות מנגנון הגירוש. 450,000 איש גורשו בתוך 54 יום, כאשר הצבא הרוסי היה כבר במרחק 200 קילומטר בלבד מהרי הקרפטים. ההונגרים והגרמנים היו עסוקים בדבר אחד: גירוש היהודים! חשוב לציין כי הגרמנים אשר הרגישו שהעניינים משתבשים היו קצת מסויגים, אבל השוטרים ועובדי הרכבת ההונגריים לא הסתפקו בשיתוף פעולה, הם ביצעו בעצמם את המלאכה המחרידה אשר אורגנה על ידי הגרמנים. יהודי הונגריה הובלו לתאי הגזים עם הגיעם לאושוויץ היות וכבר לא היה מקום, לא עבודה ולא אוכל בשבילם. מעריכים כי שליש מהנרצחים באושוויץ היו יהודים מהונגריה. מלבד זאת, חלק גדול מהיהודים אשר גורשו מהונגריה אחרי יולי 1944 צורפו לצעדת המוות בכיוון בוכננוולד, מטאוסן ודכאו ומתו בדרך מתשישות וממחלות. בבודפשט עצמה לא היה גטו והורטי רצה לצאת מהמלחמה. אבל ב-15 באוקטובר 1944 התרחשה הפיכה וב-18 בינואר 1945 גורשו בין 50,000 ל-60,000 יהודים. היהודים נאלצו ללכת ברגל כי כבר לא היו רכבות ואנשים רבים מתו מקור ומאפיסת כוחות. צריך להבין כי טבח היהודים היה כללי, נרצחו יהודים בבתי החולים היהודיים, על גדות הדנובה וכו', שם נרצחו ב-20,000 איש. מעריכים כי כ-100,000 יהודים מתו במרוצת החודשים האחרונים של השואה בבודפשט, כמחצית מהאוכלוסייה היהודית שלפני המלחמה.
ב-1944 השואה כבר הייתה בשלבים מתקדמים, האם ידעתם מה קורה?
לא ידענו על תאי הגזים, אבל ידענו שיש מחנות שבהם הורגים אנשים. אני הייתי חבר בארגון ההצלה. ידענו שאפשר לפדות יהודים במחיר של 50 דולר לראש!
אני הבנתי באמת את חומרת המצב כאשר ראיתי גירוש במו עיניי. לא ידענו מה קורה באזורים הכפריים של המדינה. אחרי שהייתי עד למחזה של גירוש אחד, הייתה לי רק מטרה אחת: לא להיות מגורש. בשלב מסוים הצלחתי לברוח ממחנה העבודה והגעתי לבודפשט, שם השתתפתי בייצור "שוצפס" שוויצרים. תפסו אותי, היכו אותי ועינו אותי עד שהצלחתי להינצל באמצעות כך שקפצתי לדנובה, שם ירו בי. בסופו של דבר ברחתי לבית השוויצרי שבו היו עוד ארבעת אלפים יהודים, ניצלנו בדרך נס.
אני רוצה לסיים ולומר כי חברי המחתרת היהודית היו ציונים צעירים אמיצים מאוד ונבונים, מטרתם לא הייתה לחסל גרמנים או הונגרים אלא להציל כמה שיותר יהודים.
אני רוצה לסיים עם שאלה הנוגעת לאקטואליה. עברת את הפרק הנורא הזה של ההיסטוריה שלנו. היום אנו חיים בתקופה פרדוכסלית. מחד נעשה מאמץ לשמר את זיכרון המאורעות הללו, מאידך, אנו עדים לגל חדש של אנטישמיות ברחבי העולם. איך לדעתך צריך ללמד את השואה ולהילחם ביעילות באנטישמיות?
לימוד השואה יהיה יעיל אם מסבירים את התהליך. צריך להתחיל מההתחלה. צריך להזכיר כי השימוש הזעיר ביותר בכינויי גנאי כגון "יהודון מלוכלך" הוא הצעד הראשון אל אושוויץ. השלב השני הוא קשה בהרבה כי הוא נוגע לעצם זהותנו. השואה היא ייחודית כי אנו עם ייחודי. כאן טמון הקושי, כי רובנו דוחים את הייחודיות הזו, מתוך רצון "להיות כמו כולם". יש לעשות מאמץ מיוחד במישור החינוכי על מנת להסביר ליהודים את אופיים המיוחד, האחר. אחד ממקורות האנטישמיות נובע מהיות העם היהודי העם הנבחר. מלבד זאת, בימינו, הצלחתה הבלתי רגילה של מדינת ישראל, ולו רק במישור המדעי והטכנולוגי מעוררת קנאה חריפה, שהיא אחד ממרכיבי האנטישמיות הקשורים לגישה האנטי-ישראלית.
במה שנוגע למאבק באנטישמיות, צריך לזכור כי מדובר בפגע שאי אפשר למגר. זהו חולי, יש לטפל בסימפטומים שלו וניתן להיאבק בו ביעילות. זה מתחיל בסירוב לקבל כל הערה גזענית. גם אם יודעים שהתלונה לא תובא בפני בית משפט, כל פגיעה צריכה להיות מדווחת למשטרה. למעשה, צריכים לדאוג למזעור הנזקים. בנוסף יש להצביע על האשמים, וכאשר מוסלמי מתנהג באופן אנטישמי, צריך להכריז על כך בריש גלי. המאבק באנטישמיות מורכב משלושה שלבים הפועלים במקביל: הוראת התהליך, חיזוק זהותנו ותגובה נמרצת ונחושה לכל תקרית.
חייו של מר אמריק דויטש עשירים בסיפורים ומעללים והיו יכולים למלא ספר שלם. כיום, אחרי קריירה מזהירה בצרפת, הוא חי עם אשתו בירושלים.